מעיקרי ההלכות הנוהגות בבית הכנסת 

הזכות הגדולה להיכנס להיכל ה'

ילך לבית הכנסת בשמחה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קכב) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך".  בהיכנסנו למקום הקדוש נהגו ישראל קדושים לנשק המזוזה ולהשתחוות מעט כלפי ארון הקודש, ויש שנוהגים לומר אז הפסוק (תהילים ה) "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ", ויתנהג בבית הכנסת ביראה, כבוד והתרגשות כראוי למקום הקדוש שנאמר "בבית אלקים נהלך ברגש" (תהילים נה)

 

ומסופר על הרה"צ 'בבא מאיר' אבוחצירא, בנו של ה'בבא סאלי' זצוק"ל, אשר ראו אותו כיצד נכנס לבית הכנסת כאשר אימת המקום הקדוש נסוכה על פניו. כבר בהתקרבו לבית הכנסת ידיו החלו לרעוד מהתרגשות ושמחה, פניו הרצינו חלחלה, כאשר הגיע לפתח בית הכנסת, הניח ידו על המזוזה למשך כחצי דקה ונישקה, השתחווה בכל כוחו להיכל, הניח יד על יד ונכנס לביהכ"נ ביראה גדולה, צעד עד להיכל, השתחווה, נישק הפרוכת, וחזר למקומו כאשר נזהר שלא להפנות גבו אל מקום ארון הקודש. זכותו תגן עלינו אמן. 

פרוכת הארון בחשקה וחזר אל מקומו אט אט כאשר נזהר שלא להפנות גבו אל מקום ארון הקודש.       ולנו רק נותר לומר 'מתי יגיעו מעשי

לבוש מכובד  

יש לבא לבית הכנסת ולגשת לתפילה בלבוש נקי, צנוע ומכובד, לשים לב שהנעליים נקיות וכד'.


אופן הישיבה   

מובא בפוסקים שאדם ישב בבית הכנסת בדרך מורא וכבוד, ויש להימנע מלפשוט רגליו קדימה או לשבת רגל על רגל (אמנם יש פוסקים המתירים לשבת רגל על רגל אם הדבר מקל על לימודו, אך ראוי להימנע גם מזאת).


העיקר הגדול – שיחות החולין האסורות  

יש להימנע בכל עוז מלדבר בשטח בית הכנסת בדברים בטלים ושיחות חולין, וכותב רשב"י זיע"א בספר הזהר הקדוש (פרשת תרומה קלא) "מי שמדבר שיחות חולין בבית הכנסת -  אוי לו, שאין לו חלק באלוקי ישראל"!!! והאיסור הוא גם שלא בשעת התפילה, אלא שבזמן התפילה וקריאת התורה אפילו בדברי תורה אסור לדבר. 

מהו גדר של שיחות חולין? כל דיבור שאינו לצורך תורה או תפילה הרי הוא בכלל "שיחת חולין", ולצערנו, רבים וטובים נכשלים בכך בכל יום, מתוך חוסר יודעין ושימת לב לחשיבותם של הדברים, וכתבו רבים מגדולי ישראל שבית כנסת שמדברים בו דברים בטלים ושיחות חולין התפילות כמעט ואינן מתקבלות, ומחובתו של כל יהודי להאיר את עיני אחיו בני ישראל על כך, ואם בבית הכנסת בו אתה מתפלל ישנם כאלו שמדברים שיחות חולין הרי שיש לגשת אליהם בהזדמנות הנכונה ולהסביר להם בלשון רכה ונעימה את חומרת הדבר, ואם נראה שלא ישמעו יש לגשת לרב בית הכנסת או לגבאים שיפעלו לתקן את הדבר כיוון שגורל כל הציבור הקדוש תלוי בשמירת קדושת המקום.


מכשירים סלולארים  (שיחות טלפון, הודעות, גלישה וכד')

כתבו פוסקי דורנו כי השימוש במכשירים אלו בבית הכנסת אסור מכמה וכמה סיבות אשר אין כאן המקום לפרטם וניתן לקרוא על כך בהרחבה בספרי הפוסקים. לכן אדם ירא שמים ישים לב תמיד לכבות את המכשיר הסלולארי מעט לפני היכנסו אל המקום הקדוש, ורק במקרה של סיבה נחוצה יוכל להשאיר המכשיר על מצב 'שקט', וכאשר תהיה אכן סיבה לדבר במכשיר הסלולארי או שיחת חולין כלשהיא - יקום ויצא מחוץ לחלל המקום הקדוש, ושם יוכל לדבר בניחותא כפי הצורך, וכשיסיים, ישוב למקום הקודש אל תורתו ותפילתו. (חשוב לציין ש"מכשיר חכם" סלולארי הקולט רשת אינטרנט פרוץ ללא שום סינון המאושר ע"י גדולי ישראל – פסקו כל גדולי ישראל שישנו איסור להחזיקו וכ"ש חלילה שלא להכניסו לבית הכנסת שהוא כמכניס "צלם" בהיכל ה', ר"ל).


התפילה   

יתפלל ביראת שמים, לאט ובמתינות, מילה במילה כמונה מטבעות, בשמחה, באמונה, ברגש, בהתעוררות ובכוונת הלב. וכן יענה 'יהא שמיה רבא', 'אמן', 'קדוש קדוש...' וכל דבר שבקדושה - בקול ובכוונת הלב.

בזמן תפילת העמידה יש לעצום עיניים או להסתכל בסידור, לא ישען, וחשוב להתפלל במקום קבוע, אך לא להתפלל במעבר, ואם יודע שמאריך בתפילת העמידה - יתפלל במקום שלא יעכב המתפללים לפניו לפסוע שלוש צעדים לאחור בסיום העמידה.


שליח ציבור  

עיקר גדול הוא לפקח שתמיד יעלה שליח ציבור ראוי וירא שמיים אשר עורך תפילתו במתינות, ביראה ובכוונת הלב, הוגה את המילים כתיקנן, בקול רם וברור, יש לשים לב שזרועותיו אינן מגולות, שאינו ח"ו בעל עבירה, כגון שמגלח זקנו בתער או מגלח פאותיו שלא כהלכה, או חלילה מחזיק אינטרנט ביתי או מכשיר סלולארי שאינו מסונן ממראות פריצות (סינון המאושר ע"י גדולי ישראל). ומצווה וחובה לפעול בעניין זה בפנייה לגבאים ולאחראים על כך וזכות כל הציבור הקדוש תעמוד לך. 


אכילה ושתיה  

באופן כללי אסורה האכילה והשתייה בבית הכנסת. אמנם ישנן סעודות מצווה המותרות במקום הקדוש כגון סעודת ברית מילה, פדיון הבן, ויש המתירים גם סעודת סיום מסכת, סעודות שבת קודש ועוד. יש דעות בפוסקים מהו גדר סעודת מצווה, לכן גם בזאת הנכון הוא לשאול מורה הוראה בעת הצורך, וכמובן המדובר כאשר נזהרים בשמירת כבוד המקום הקדוש וניקיונו, צניעות הלבוש והפרדה בין גברים לנשים, וכן משיכרות, ליצנות ושיחות חולין ודברים בטלים, ולכן כתבו הפוסקים שסעודות כגון חתונה ושבע ברכות וכיוצ"ב אין לערוך בביהכ"נ בגין סיבות אלו. ופשוט הדבר שהשתייה החריפה אסורה במקום הקדוש.

נוהגים להגיש לפני הציבור מזונות, פירות וכיוצ"ב לברך ביום ה'יארצייט', יום הפטירה לעילוי נשמת הנפטר, וכן בימי הילולות של צדיקים, וכן במוצאי תענית, וכן קהילות אשכנז נהגו לערוך שם את ה"שלום זכר", אמנם, ראוי לקיים את אלו מחוץ לחלל בית הכנסת, כגון בחדר צדדי או מסדרון הכניסה, אם אפשרי הדבר. 


שינה  

השינה בבית הכנסת אסורה, ואם רואה אדם הנרדם שם - ראוי להקיצו (יש המתירים שינת עראי בביהמ"ד אם הדבר לצורך יישוב דעת בלימודו). 


עישון  

העישון אסור בבית הכנסת.


קפנדריא  (קיצור דרך)

אין לעבור בתוך בית הכנסת כדי להגיע אל העבר השני בקיצור דרך. אמנם יש המתירים אם נעשה הדבר לצורך מצווה שעשוי להפסידה (כגון להתפלל במניין), אך ראוי שישהה לפחות זמן קצר במקום הקדוש לפני שיצא מן העבר השני.


לקרוא לחבר  

אדם הרוצה לקרוא לחברו הנמצא בתוך בית הכנסת לא יכנס וייגש אליו מיד, אלא עליו ראשית לקיים דבר שבקדושה כגון שיקרא או יאמר פסוק, ואף רק ישב או ישהה מעט שגם זאת בכלל מצווה שנאמר 'אשרי יושבי ביתך', ואח"כ ייגש אל חברו.

 

חשוב לדעת! כל ההלכות הנוהגות בבית הכנסת תקפות ונכונות גם לבית המדרש, וקדושתו אף יתירה על קדושת ביהכ"נ, אמנם חכמים ותלמידיהם, אברכים ובחורי ישיבה אשר עוסקים בבית המדרש בתורה הקדושה בהתמדה ובית המדרש הוא מעין ביתם ממש - להם מותרת שם השינה והאכילה מדוחק (יש המתירים גם שלא מדוחק), ויש פוסקים המתירים להם אף כל צרכיהם כדי שלא יתבטלו מלימודם אשר טומן בחובו ברכה וטובה לכולנו. וכן כל אדם שבא לשיעור תורה או קובע לימודו בבית המדרש, התירו לו אכילת עראי וכיוצ"ב לצורך יישוב הדעת בלימודו, אשריהם ישראל.


כבוד הספרים וסידורי התפילה  

מובא בדברי חז"ל כי הספרים הקדושים הם 'מלבושי המלך' ועל כן יש לנהוג בהם בקדושה וכבוד, שלא לעשות בהם שימוש של חול, לא להניח עליהם חפצי חולין כגון משקפיים, לא להניחם הפוכים, אין לתת ספר לידיו של ילד אם מקמט או חלילה עשוי לקורעו, מצווה לנשקם לפני ואחרי השימוש בהם ויש בזאת סגולה לזיכרון הלימוד, בסיום השימוש יש להחזירם למקומם ולשים לב שלא להניחם בערימה באופן שאינו מכובד, וכל שכן חלילה אם עלולים ליפול ע"י כך. ודאי שאסור להוציאם מן המקום ללא נטילת רשות מהגבאים, ואם ספר או סידור תפילה מתחיל להיפרם או שחלילה נקרע יש לתקנו במהרה ע"י הדבקה נאותה ומכובדת.


קדושת כתבי הקודש  

ספרים, עלונים וכל ניירת או חפץ שכתובים עליהם דברי תורה – יש להיזהר בקדושתם, שלא להניח עליהם דברי חול, וכלשכן שלא להשליכם בביזיון, וכאשר נתבלו או שאין בהם יותר שימוש כגון עלונים ישנים - יש להניחם בכבוד בתיבת הגניזה.


עלונים  

אין לקרוא עלונים בזמן התפילה, והנכון שלא להכניסם להיכל בית הכנסת, אלא להניחם בפרוזדור או חדר צדדי, או לחלקם רק בסיום התפילה. חשוב מאוד לסנן ולהוציא מבית הכנסת עלונים שאינם עפ"י ההשקפה ורוח היהדות בהכוונת גדולי ישראל. אין לקרוא ואף לא להכניס עיתונים לבית הכנסת.


כלי נשק  

אין להיכנס לבית הכנסת עם כלי נשק כגון אקדח, רובה, סכין וכד', ובשעת הדחק יש להסתירו כגון בתיק או תחת בגדיו.


נישוק  

אין לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת, או אדם את חברו, להראות שאין גדולה מאהבת הקב"ה, אולם אם הילד בוכה וכשינשקוהו יירגע – מותר הדבר. וכן מותר לנשק שם ידיו של הרב, כיוון שזהו מכבוד אהבת התורה, וכן את ידי האב או קרובים אחרים שחייב בכבודם.


עריכת חשבונות  

אין לחשב במקום הקדוש חשבונות של חולין, וכן המרת כספים וכד' אולם חשבונות של מצווה כגון קופת צדקה וכד' מותר.


סדר וניקיון  

יש לשמור במאוד מאוד על הסדר והניקיון במקום הקדוש, שיהא תמיד נקי ומצוחצח, לטאטא ולשטוף בכל עת הנצרכת, ובוודאי שחלילה לא להותיר שיריים ופסולת אחרי שהותנו שם, וכן על הסדר הראוי של השולחנות, הכיסאות והספסלים, הסטנדרים בבית המדרש וכד'. ואף אם אנו נתקלים בלכלוך ואי-סדר שגרמו והותירו אחרים כגון נייר המושלך על הרצפה, שיירי פסולת על השולחן, משקה שנשפך וכד' - ודאי שמצווה רבה לקום ולדאוג לניקיון הדבר ולהשיב הסדר על כנו לכבוד המלך הגדול השוכן במקום הקדוש.

 

אמו של הרה"צ ניסים נחום זצוק"ל הייתה רגילה לנקות את בית הכנסת בטריפולי ללא שום תמורה, לכבוד ה' יתברך. פעם אחת חלתה ברגליה

ללא תקווה לרפואה, מספרים שהתגלה אליה אליהו הנביא והבריאה מחולייה, וזכתה שבנה היה לאחד מגדולי ישראל.

 

מודעות חול  

אסור לתלות מודעות חול על קירות בית הכנסת. אמנם מודעות של מצוה מותר, ובלבד שיהיה הדבר בלוח מודעות מסודר וברשות גבאי בית הכנסת.


עזרת הנשים  

יש הפוסקים שקדושת עזרת הנשים פחותה מקדושת בית הכנסת, אולם רבים מהפוסקים אוחזים שאכן קדושתה כקדושת בית הכנסת, במיוחד אם בנויה כיציע בתוך חלל בית הכנסת, וכל ההלכות ששנינו עד כה תקפות גם בעזרת נשים, ואם מתקיימים שם מניינים של תפילה או שיעור תורה קבוע – הרי שקדושתה לכל הדעות כבית הכנסת ובית המדרש לכל דבר.


קירות בית הכנסת  (הפנימיים והחיצוניים)

כתב בספר "קב הישר" (פרק נ): "כותלי ביהכ"נ הם קדושים מאוד ואור השכינה חופפת עליהם תמיד", ולכן אסור להשתמש בהם או חלילה לנתוץ מהם, אלא אם כן ישנו איזה צורך בדבר לטובת בית הכנסת, ויעשו שאלת רב בעת הצורך.


ריהוט בית הכנסת  

שולחנות, ספסלים, כסאות, סטנדרים, מנורות וכד' - יש להם קדושת בית הכנסת ואסור לשבור ולנתץ ריהוט זה או לעשות בו שימוש חול של ביזיון, אמנם להשאיל לצורך לא מבוזה – מותר, ובלבד שיהא זהיר בשלמות הריהוט, וכמובן ברשות הגבאי האחראי על כך.


מלאכה ולימודי חול  

אסור לעשות שום מלאכה בבית הכנסת, ואף מלאכה שהיא לצורך המקום - ראוי לעורכה מחוץ לכותלי המקום הקדוש אם אפשרי הדבר. אסור ללמד לימודי חול במקום הקדוש, ואם יש בדבר הצלה רוחנית – יש להיוועץ עם מורה הוראה מוסמך.


תאורת בית הכנסת  

מצוה רבה לקחת חלק בקיום תאורה מאירה ומכובדת במקום הקדוש, וזכות גדולה להשתתף בהוצאות התאורה השוטפות, שבזכותה מתאפשרות התפילות ולימוד התורה הקדושה. 

 

מובא ב'תנא דבי אליהו' – מדוע זכתה דבורה הנביאה לרוח הקודש ונביאות ולהיות שופטת את ישראל – מכיוון שהייתה מכינה פתילות עבות לבית המקדש להרבות שם את האורה (ילקוט שמעוני שופטים ד')

 

פאר והדר  

זכות גדולה ומצווה רבה לקחת חלק בטרחה לפאר את המקום הקדוש ככל שניתן בחזות מכובדת ומפוארת, כגון קירות בית הכנסת, ריהוט יפה ומסודר, פרוכת מהודרת, וילונות נאים, מפות יפות לכבוד שבת קודש והחגים וכיוצ"ב, וכותב הרמב"ם ומובא בעוד ספרים קדושים כי בית הכנסת צריך להיות נאה יותר מכל הבתים שביישוב, כראוי לארמונו של מלכו של עולם. 


שלום ואחדות   בית כנסת ללא רב כגוף ללא ראש, ולכן חוק בל יעבור - בראש בית הכנסת יעמוד רב ירא שמים בעל מידות הבקיא בהלכה, כאשר לצדו גבאי אחד או יותר, עם יראת שמים, אהבת ישראל ומידות טובות. יש ליזהר חלילה ממחלוקת במקום הקדוש, ולהיפך, להיות חדור ברגשות אחדות ואהבת ישראל, ולנהוג בענווה עם כולם. מצוה לוותר בעת הצורך, ובמקום שנוהגים לומר קדיש בו זמנית כמה אנשים, יש לשים לב לאומרו בצוותא באופן אחיד.


חינוך הילדים  

מצווה וחובה רבה ללמד ולחנך את ילדינו היקרים על הזהירות בכבוד המקומות הקדושים, להחדיר ולהשריש בהם עוד משחר ילדותם שבית הכנסת הוא מקום קדוש ביותר כיוון שהוא ביתו היכלו וארמונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה הגדול והנורא, וכן לזרזם לענות אמן, קדיש וקדושה, ולהשגיח עליהם בגיל הרך שלא ישליכו שם פסולת ועטיפות מאכלים, ולא יקלו ראש במשחקים בשטח המקום הקדוש, אלא ישבו שם בדרך יראה וכבוד כראוי, וע"י כך יזכו בעזרת ה' לתוספת קדושה בנפשם ויוטבעו ערכים טובים אלו בהם למשך כל ימי חייהם. ראוי להרגיל את הבנות הקטנות המגיעות לביהכ"נ שמקומן בעזרת הנשים, ויש לשים לב שלבושן יהא צנוע. 

אין להביא לבית הכנסת ילדים קטנים מדי שאינם מתפללים, אלא קמים ומסתובבים ומפריעים לציבור, וכתבו הפוסקים שכאשר אין מי שישמור על הילד - עדיף להתפלל ביחידות בביתו, מלהביא את בניו הקטנים כשיודע שיפריעו לציבור.  


ביציאה מהיכל ה'  

נהגו ישראל עם קודש ביציאה מבית הכנסת לצדד הפנים כלפי ארון הקודש, להשתחוות מעט ולנשק המזוזה.

 


 

 


טואול - בניית אתרים